רעיון הקמת שכונות ייעודיות למורים משקף תפיסה חברתית עמוקה שמבינה כי תנאי המגורים של אנשי החינוך הם מרכיב מרכזי ביכולתם להשפיע ולהתמסר לשליחותם. מתן פתרונות דיור נגישים ותכנון שכונות שמרוכזים בהן מורים ומשפחותיהם יכולים לייצר תחושת שייכות קהילתית ויציבות ארוכת טווח ובכך למשוך כוח הוראה איכותי ולהעניק מענה ממשי לקושי בשימור צוותים בפריפריה. מעבר לתועלת הכלכלית והארגונית מדובר במהלך שמעלה את ערך המורה בעיני החברה ומשדר כבוד ותמיכה של ממש במי שמחנכים את דור העתיד. אם המגמה הזו תתרחב היא עשויה לעודד יצירת קהילות חינוכיות העוסקות בשיתוף ידע בהעמקת תחושת השליחות ובקידום הזדמנויות שוות לתלמידים בכל רחבי הארץ.
