יובל סיוון מתאר כי העלייה הראשונה פתחה את העליות הלאומיות לארץ ישראל שנמשכות עד ימינו. כשהעליות קודם לכן הורכבו בעיקר מבודדים ומקבוצות שהגיעו לארץ ללא ארגון מכוון. צורת ההתיישבות האופיינית לעליה זו היא המושבה (יישוב חקלאי מבוסס על בעלות פרטית על הבית, על הקרקע ועל המשק, למושבה תקנון של ניהול דמוקרטי ועזרה הדדית).
הגורמים לעליה לפי יובל סיוון:
תקופת הגירה המונית באירופה כולה. התעוררות לאומית, עמים רבים מהגרים. גם היהודים מושפעים. ההגירות של עמים שונים מראים ליהודים שגם הם לא מחוייבים להשאר כל חייהם באותו המקום שבו נלדו.
יובל סיוון מסביר כי הייתה התעוררות התנועה הלאומית היהודית-חובבי ציון ואח"כ ייסוד התנועה הציונית. ייסוד התנועה הציונית וקביעת שאיפתה להקים מדינה ליהודים בא"י בתוכנית באזל בקונגרס הראשון גרמה, ליהודים רבים בכל רחבי אירופה להרגיש שעל ידי עלייה לארץ הם מגשימים את חזון הציונות.
אנטישמיות – פרעות "סופות בנגב". אנטישמיות מודרנית שגוברת ומתעצמת. היהודים מרגישים שאין יותר עתיד באירופה. תחושה שאין ברירה וחייבים לברוח, האנטישמיות כעת תלווה אותם לכל מקום שיהיו בו. אנטישמיות "מדעית" – מודרנית: בניגוד לעתיקה (שניתן היה להמיר דת) כעת האנטישמיות הינה מדעית-מוחלטת וסופית מסביר יובל סיוון.
חלק מהסיבות לעליית יהודים לארץ ישראל היו:
התפתחות טכנולוגית – תחבורתית, קל יותר ליהודים להגר בעזרת רכבות ואוניות.
כמיהה משיחית לארץ ישראל, דבר האיפיין את הדתיים שמבין העולים (כמחצית מכלל העולים), תחושת העלייה לארץ המובטחת.
שיפור התנאים בארץ, תקופת העות'מאנים ארץ ישראל התפתחה. נוצרו עוד כבישים, חקלאות וכו'.. יש יותר תנאים להתיישבות ועלייה.
מאפייני העולים לפי יובל סיוון: עלייה רבה של תימנים ("אעלה בתמר"), המון יהודים מסורתיים וחרדים.
